כמעט בכל בית שאני פוגש בפרויקטים, עולה אותה התלבטות: איך נותנים לילד חשיפה חכמה לבינה מלאכותית מצד אחד, ומצד שני שומרים על התפתחות בריאה, סקרנות טבעית וקשר אנושי קרוב. צעצועים חכמים מבוססי מודלי שפה נכנסים בדיוק לנקודה הזו. הם מבטיחים שיחה טבעית, משחק מונחה למידה, והכוונה מותאמת אישית בזמן אמת. במאמר הזה אני עושה סדר, […]

שאלה אחת חוזרת אלי כמעט בכל פרויקט אוטונומי: מי אשם כשהאלגוריתם טועה. זו לא שאלה פילוסופית לחוקרי אתיקה בלבד. זו שאלה תפעולית שתקבע אם תצליחו לייצר ערך בלי להסתכן בנזק מיותר. מניסיוני בפרויקטים של מערכות רכב, בריאות ופיננסים, גבולות האחריות נקבעים הרבה לפני שהמודל פוגש נתון ראשון. הם נקבעים באפיון, בקבלת החלטות על תרחישים קיצוניים,

האם אלגוריתמים לניתוח הבעות פנים באמת מבינים רגש, או רק מזהים תבניות? שאלה כנה שמגיעה כמעט בכל דיון עם מנהלי מוצר, אנליסטים וחוקרי UX. מניסיוני בהטמעת פתרונות בזמני אמת במצלמות רכב, בקיוסקי שירות ובאפליקציות סלולר, התשובה המדויקת יותר היא כזו: המודלים יודעים לבצע אומדן רגשות הסתברותי על בסיס אות חזותי, אך הבנה רגשית מלאה דורשת